הפעם המקרה המוצג וייחודי מאוד – קהילה שקמה למען מטרות של בילוי ותרבות פנאי המוקדשת לקומיקס ואנימה הופכת לקהילה אקטיביסטית, מחתרתית ושנויה במחלוקת. החוקר בוחן כיצד רעיונות מופשטים וחוויות שיתופיות הופכים לפתע לקהילות בהן אנשים פועלים יחד למען מטרות משותפות חדשות ויוצרים שפה משותפת סביב נושאים שהקהילה לא נוצרה למענם.
זהו אחד המקרים הכי מרתקים ומוזרים במחקר על קהילות - המקרה של אנונימוס. ננסה להבין כיצד בשנת 2003 משתמשי אינטרנט שלא הכירו ורבים מהם עד היום לא מכירים, פתחו קהילת פנאי ונגררו לפתע לקהילה חדשה עם מטרות חדשות אקטיביסטיות, מה אפשר להם לאור השינוי להרגיש שהם חלק מאותו הסיפור.
בשבוע שעבר הוצגו בפניכם שתי תיאוריות בפסיכולוגיה חברתית שמבקשות להשיב על השאלה, מה מחבר אותנו יחד לקהילה: הקשרים והזהות.
בעוד שתיאוריית הקשרים, מתמקדת ביכולת של אנשים להצטרף לקהילה על בסיס יצירת קשרים עמוקים המבוססים על היכרות וסקרנות כלפי האחר, תיאוריית הזהויות מתמקדת בהצטרפות של הפרט לקהילה על בסיס ההנחה שהיא תאפשר לו (בשל אופייה הייחודי) להביא את עצמו ואת עולם הערכים שלו לידי ביטוי.
החוקר סובר שלמרות השפעתם והתמיכה בהתארגנות מהירה, זולה וגמישה יותר, מעט מאוד מחקרים אמפיריים עוסקים באופן בו קהילות מקוונות נבנות והופכות לסוכנים מתמשכים של שינוי חברתי.
החוקר בוחן כיצד קהילה מקוונת בשם אנונימוס הפכה מאסופה קטנה של משתמשים - לקהילה עם מאפיינים ברורים (זהות קולקטיבית).
המאמר מעניק למחקרים על ניהול ובניה של קהילות דגש חשוב על תפקידו של מה שמכונה - הטכנו-תרבותי, כלומר הקשר שבין תשתית טכנולוגית דיגיטלית ליצירה של תרבויות חדשות.
החוקר זיהה מספר פורומים מקוונים שבהם המשתמשים היו מעורבים באופן פעיל בדיון מתמשך בו הוצגו שאלות פרקטיות על הדרכים בהן יש להקים ולנהל קהילות דיגיטליות. הוא חושף את מאחורי הקלעים של בניית הקהילה, על השיקולים השונים בדרך להפעלתה.
האתר 4chan נוצר באוקטובר 2003 על ידי כריסטופר פול, מתכנת בגיל העשרה לחייו ותורם פעיל במספר קהילות מקוונות. הוא ראה את 4chan כמקום שבו הוא וחובבי אנימציה יפניים אחרים, יכולים להחליף תמונות ולדון בספרי הקומיקס האהובים עליהם.
האתר תוכנן בתור סביבה דיגיטלית ללא הגבלה ובניהול מינימלי שלא דרש מהמשתמשים פרטים מזהים. הפורום המתירני הזה ימשוך לבסוף אנשים המחפשים מקום שבו יוכלו להחליף תמונות זימה ולתכנן מעשי קונדס מורכבים שיאתגרו את גבולות המוסר. פול לא העלה על דעתו כי הפלטפורמה שהקים תאפשר להאקרים להשתלט עליה. הם קראו לעצמם "אנונימיים" על שם, שם המשתמש המוגדר כברירת מחדל שניתן לכל מי שמפרסם ב-4chan. האתר החדש כלל צורות בילוי, אבל ככל שעבר הזמן גם מחאה פוליטית. אנונימוס משכה את תשומת הלב של התקשורת ועזרה להשיק מאמצי שינוי חברתי בקנה מידה גדול כמו האביב הערבי.
לאנונימוס היה חסר מבנה היררכי גלוי או מנהיגים רשמיים, במקום זאת הסתמכו על אנשים שיתרמו לדיונים מקוונים מרצונם וללא כל הכרה ציבורית.
בשנת 2008 חברי אנונימוס לקחו אחריות על סדרה של הפגנות שנויות במחלוקת שזכו לסיקור תקשורתי נרחב, וכך מספר הפעולות המשוייכות לחברי הקבוצה באופן ניכר. בשנת 2012, קבוצת ההאקרים אנונימוס הפילה את אתר משרד המשפטים של ארצות הברית, אתר הבולשת הפדרלית (FBI) והאתרים של חברות בידור ומוזיקה כגון חברת יוניברסל מיוזיק, במחאה על סגירת אתר ההורדות Megaupload וצעדי הממשל האמריקאי כנגד אתרים פיראטיים.
כיום, בשל האנונימיות של חברי הקהילה אשר בפומבי עוטים מסכה של גיא פוקס, הגדרה של שייכות לקבוצה זו מתקיימת כל עוד הפרט מזדהה בתור חבר בארגון. כלומר שבשונה מקהילות אחרות המקבלות אליהן את הפרט, במקרה של אנונימוס דווקא הפרט הוא זה שמזהה את עצמו עם הקהילה.
המקרה מראה אופן אחר לחלוטין לניהול קהילה ממה שראינו במחקרים שעלו כאן עד היום.
אנונימוס מלמדת על שייכות סימלית לרעיון, לנרטיב לפרפורמנס (המסכה שעוטים ברשת ובפומבי), ומבחינה מתודית – קהילה ללא הנהגה ברורה, ללא לוחות זמנים, ללא קריאייטיב ברור, שקמה על ברכיה של קהילת אוהדים גנרית.
ממצאים:
הקהילה המקוונת של אנונימוס הפכה מאוסף קטן של משתמשים המחליפים תמונות והערות על אנימציה יפנית, לקהילה של אלפי אקטיביסטים המחוברים באמצעות פלטפורמה ואינטרקציה שגיבשו. הקהילה גדלה, משכה תורמים חדשים, והעשירה את תרבות ההאקרים העולמית.
בקהילות מקוונות מדברים על המטרה שהגדיר מנהל הקהילה והינה כאן חברי הקהילה הגדירו מחדש את המטרות באופן בלתי צפוי. אנונימוס פיתחה פלטפורמה שאפשרה לקהילה להכיל אקטיביזם, מחאה מסורתית ומטרת הבילוי המקורית של הקהילה פסה מן העולם.
שאלות למחשבה ודיון:
ניהול קהילה הוא תהליך של לקיחת אחריות מצד וביזור אחריות מאידך.
מנהלי הקהילות מעוניינים ביצירת שותפויות עמוקות והגברת תחושת הבעלות בקרב חברי הקהילה לצד שמירה על חזון אחיד לאורך זמן.
המתח הזה מצוי במישור של תכני הקהילה ואופני הפעילות שלה.
להלן מספר שאלות למחשבה ודיון.
עד כמה אנחנו כמנהלים ומנהלות של קהילות פתוחים לשינויים החלים בהן?
עד כמה אנחנו נרצה להכיל רעיונות חדשים ואיזו פתיחות יש לנו לשנות את מטרותיה של הקהילה לאורך זמן?
מי בעל הבית של הקהילה ועד כמה אנחנו פתוחים לביזור באחריות על יצירה והפצה של תכנים ופעילויות?
לקריאה נוספת:
Massa, F. G. (2017). Guardians of the Internet: Building and sustaining the anonymous online community. Organization Studies, 38(7), 959-988.
המאמר סוכם ע"י ד"ר עומר קינן בשיתוף עם ההיברידיות.
את שאר המחקרים תוכלו למצוא פה באתר, וחשוב לנו לציין כי אנחנו מעלים אחת לשבועיים תקציר של מחקר העוסק בקשר שבין קהילות דיגיטליות לבין שינוי מדיניות ותוכניות עבודה בארגונים בקבוצת וואטספ שקטה.
לינק להרשמה להצטרפות לקבוצת מחקרים בקהילה שלנו - https://bit.ly/3Ld3eO3
Comentários