האגו שלנו בהובלת קהילות - מסע של צמיחה משותפת

בכל פעם שאני נכנסת לחדר מלא באנשים אני מרגישה איך האגו שלי מתעורר לחיים. יש בו את הרצון העז להוכיח את עצמי להראות שאני ראויה להיות כאן, שאני יודעת מה אני עושה ובאותו רגע ממש אני גם יודעת שזה בדיוק הזמן להקשיב לו בעדינות ולהזכיר לו שהחדר הזה לא באמת צריך את האגו שלי הוא צריך את היכולת שלי ליצור מרחב שבו כולם יכולים לצמוח.

(מחשבות מתוך יומן הריפלקציה של לי-אור סלע)

כשאנחנו מובילות קהילה, קבוצה או צוותים באירגונים, האגו שלנו יכול להיות הכלי החזק ביותר שלנו או המכשול הגדול ביותר בדרך הוא זה שנותן לנו את האומץ לעמוד מול קבוצה ולהגיד 'בואו נלך לכיוון הזה' הוא זה שמאפשר לנו להישאר יציבות כשיש התנגדות או ביקורת והוא גם זה שיכול לגרום לנו להתעקש על הדרך שלנו גם כשהקבוצה מנסה להגיד לנו שיש דרך טובה יותר.

נדמיין רגע ישיבת צוות שבה מישהו מעלה רעיון שסותר לחלוטין את התוכנית שהכנו, האגו הראשוני שלנו רוצה להגן על התוכנית ולהסביר למה אנחנו צודקות אבל דווקא ברגע הזה אנחנו יכולות לבחור אחרת להקשיב באמת לרעיון החדש לתת מקום לחוכמה הקולקטיבית של הקבוצה, יש בה מטמון אדיר של חכמה וידע.

בתור מובילות קהילות אנחנו צריכות להבין שהאגו שלנו הוא כמו מדחום שמראה לנו איפה אנחנו נמצאות ביחס לקהילה שלנו, כשאנחנו מרגישות מאוימות, כשאנחנו חוששות שמישהו ייקח את מקומנו או כשאנחנו מתקשות לשחרר שליטה אלה הרגעים שבהם האגו מספר לנו סיפור חשוב על עצמנו 

העבודה עם האגו בהקשר של הובלת קהילה היא עבודה יומיומית זה אומר להתחיל כל יום בשאלה פשוטה - איך אני יכול לתרום היום לקהילה שלי, זה אומר להיות במודעות לרגעים שבהם האגו שלנו מתעורר ולבחור בכל פעם מחדש האם להקשיב לו או להניח לו בעדינות בצד.

כשאנחנו מסתכלות על מנהיגים ומנהיגות שאנחנו מעריכות, אפשר לראות אנשים שלמדו לרקוד עם האגו שלהם, הם או שהם יודעים או יודעות מתי להשתמש בו כדי לעמוד ביציבות מול אתגרים ומתי לשחרר אותו כדי לאפשר לאחרים להוביל. ישנה ההבנה שהכוח האמיתי לא נמצא בשליטה אלא ביכולת ליצור מרחב שבו כולם יכולים להיות בעלי השפעה.

בקהילה, כל החלטה קטנה יכולה להיות הזדמנות לעבודה עם האגו, כשאנחנו בוחרות לתת קרדיט לאחרים כשאנחנו מודות בטעות בפני הצוות  או הקהילה, כשאנחנו מאפשרות לרעיון של מישהו אחר לקחת את הרעיון שלנו, כל אלה הם רגעים קטנים של ניצחון לא על האגו אלא עם האגו

אולי הסוד הוא להבין שהאגו שלנו הוא כמו שריר שצריך אימון. לאמן אותו להיות גמיש וחזק במידה הנכונה ככה שיוכל לתמוך בנו שיש צורך להחזיק עמדה ברורה אבל גם לדעת מתי להרפות ולתת לאחרים להוביל.

בסופו של יום ההצלחה האמיתית שלנו כמוביליות קהילות נמדדת לא במה שאנחנו מצליחות להשיג בעצמנו אלא במה שאנחנו מצליחות לאפשר לאחרים ולאחרות להשיג לא בכמה אנשים מקשיבים לנו אלא כמה קולות חדשים אנחנו מצליחות להעלות לא בכמה כוח יש לנו אלא בכמה כוח אנחנו מצליחים לתת.

אולי זה הזמן להתחיל לראות את האגו שלנו לא כאויב של המנהיגות שלנו אלא כשותף שעם הכוונה נכונה יכול לעזור לנו ליצור קהילות חזקות יותר מחוברות יותר ומצליחות יותר קהילות שבהן כל אחד ואחת יכולים למצוא את הקול שלהם.ן ואת המקום להוביל ולהשפיע.