לשחרר את הפחד משיח פוליטי: מדריך למנהלי קהילות בעידן של שינוי

ביום צהרים רגיל של חודש אוקטובר, בקבוצת ההורות שאני חברה בה, אחת החברות שאלה אם  נפתח כבר הסבסוד למעונות. אמרו לה שעדיין לא, והיא שאלה למה. התשובה הייתה שמדובר בוויכוח פוליטי על גיוס חרדים, שבגללו שר העבודה עצר את הסבסוד לכלל האוכלוסייה. חלק מהמשתתפות ביקשו עוד פרטים, והתפתח דיון. 

בתגובה, מנהלת הקבוצה כתבה לא לדבר על פוליטיקה. זה הרגיז את אלה שהתחילו לדבר, ומצד שני היא קיבלה בפרטי פניות לא לדבר על זה. משם הדרך היתה קצרה לדיון זועם על ההחלטה לעצור את הדיון, מול כאלה שגיבו את ההחלטה הזאת, הודעות בפרטי למנהלת, מהמנהלת למשתתפות, הודעות נגד המנהלת, עזיבות של הקבוצה, ותחושה כללית לא נעימה לכל הצדדים.

אחד הכללים הנפוצים בקהילות דיגיטליות הוא "לא לדבר על פוליטיקה". זה כלל עם הרבה היגיון: מטרת הקבוצות היא ליצור קהילה מגובשת סביב נושא מסוים, ושיח פוליטי מביא איתו חיכוכים, חילוקי דעות, רגשות, ומהר מאד ריבים, שיח בשפה בוטה וחריגה מנושא הקבוצה. לא כל אחד יודע לנהל דיונים כאלה, בטח לא מנהלות ומנהלי קהילות בנושאים אחרים. 

זה כלל שעבד בדרך כלל, עד השנה האחרונה. הפוליטיקה היום נכנסת לכל מקום. אם פעם יכולנו להגיד שיש את הממשלה ויש את החיים האישיים שלנו, והקשר ביניהם הוא עקיף, היום זה ישיר מאי פעם. גיוס החרדים, מדיניות החינוך, השקעה בבריאות, משבר התעופה, הורדת דירוג האשראי - הכל מגיע מלמעלה ישר ליומיום שלנו, ומוצא את עצמו בקשר ישיר לקהילות הדיגיטליות שלנו.

אנשים מדברים על מה שמעניין אותם ומה שמטריד אותם. הם טעונים ורוצים למצוא ביטוי. ואלה אתגרים חדשים שניצבים בפני מנהלות ומנהלי הקהילות הדיגיטליות. 

לכן, ניסחתי עבורכם כמה כללי אצבע לניהול שיח פוליטי בקהילה הדיגיטלית:

1. ראשית - קבלו את זה ששיח פוליטי ייכנס לקבוצה: אחד הדברים הכי חשובים כשבאים להתמודד עם המציאות החדשה הזו הוא קודם כל להבין את זה. ברגע שלא נלחמים בקהילה ובצורך שלה אלא מאפשרים אותו, זה כבר משחרר משהו. גם בקהילה, וגם אצל ההנהלה שלה.

   
   

2. מותר לדבר על הכל כל עוד זה קשור לנושא הקבוצה: זה כלל אצבע שאני תמיד נוקטת בו, והוא דרך מובנת להגדיר את גבולות הגיזרה של הקבוצה. רוצה לדבר על הורדת דירוג האשראי? אין בעיה, אבל תסבירי איך זה קשור להורות למתבגרים. רוצה להתלונן על אנטישמיות בעולם? בכיף, אבל תקשר את זה לקהילה העירונית שלנו. ככה יש חופש ביטוי, השיח בקבוצה חופשי להתפתח ולהעמיק, אבל לא חורגים מהנושא. למשתתפים גם קשה להתווכח עם זה: אפשר להתווכח אם מותר להביע דעה זו או אחרת, אבל קשה לצאת נגד הדרישה להיצמד לנושא הקבוצה. 

   
   

3. חישבו על הגבולות האישיים שלכם: עד כמה רחוק נוח לכם שהשיחה תלך, איפה כבר לא תרגישו בנוח להיות בקבוצה של עצמכם. הכוונה לגבולות שעדיין מאפשרים שיח, ולא רק לעצור במה שנוח לכם ומה שלא. ניהול קבוצה דורש גם יציאה מאזור הנוחות, תוך שמירה על הגבולות.

   
   

4. לא להרשות תקיפות אישיות ולשמור על שפה מכבדת: כשמדובר על נושאים נפיצים ורגשיים כמו פוליטיקה ואקטואליה, הקפדה על שפת הדיבור יכולה למנוע בקלות ריבים. לא רק קללות. למשל: אם לא מסכימים עם דעה מסוימת, לא להגיד "את מתקשה להבין את מה שאומרים לך" - זה מיד פוגע וגורם לצד השני לתקוף. אם משתמשים במושג "ככה אומרים בערוצי התרעלה", זה מיד יגרור תגובות זועמות. במקום זה אפשר להגיד "לא הבנת את הכוונה שלי", או "אומרים את זה בערוצים X ו-Y". 

   
   

5. התכוננו מראש לתרחישים שונים: ברגע שידוע לנו, אנחנו פחות חוששים שהשיח יצא משליטה. תעשו ממש רשימה של כל הדברים שיכולים לקרות ותכננו איך תגיבו. למשל: מה תעשו אם מישהו יקרא בשמות גנאי למישהו אחר בקבוצה, מה תעשו אם השיחה תהפוך לדו-שיח מתמשך בין שני משתתפים, איך תענו אם יפנו בפרטי, ועוד ועוד תרחישים שיכולים לקרות. אפשר ממש לכתוב הודעות ואז להעתיק ולהדביק. ככה לא תצטרכו לחשוב מהר בזמן אמת, התגובות יהיו יותר שקולות, ותהיו יותר רגועים כשהשיח יתפתח. את התגובות תתאימו לאופי שלכם, לאופי הקבוצה, למטרות וכללי הקבוצה, ולגבולות האישיים שלכם. 

ניהול נכון של השיח בנושאים אלה הוא לא רק כלי חיוני למנהלי ומנהלות קהילות - הוא גם הזדמנות. במקום להפוך את הקהילה למקום סגור עם נושאים אסורים, זה משדר ביטחון מצד המנהל או המנהלת, חופש ביטוי ושיח משמעותי על נושאים בוערים. עם הכלים המעשיים האלה, אפשר לנהל שיח כזה בקהילה בקלות יחסית ובביטחון. זה שריר שצריך לפתח ולתרגל, אבל ברגע שעושים את זה, הרווח כולו של הקהילה. 

לינק ללינקדאין של עדי שימרון.