מה למדנו מהקב"סים על קהילה מקצועית לומדת?

מזה כמה שנים שאנחנו עובדות עם האגף לחינוך ילדים ונוער בסיכון במשרד החינוך.

הפעם הוזמנו למפגש של מנחי ומנחות קב"סים (קציני ביקור סדיר).

תפקיד הקב"סים לאתר תלמידים בסכנת נשירה ממערכת החינוך ולקדם את זכות התלמיד, ללמוד במסגרת שתאפשר לו לממש את הפוטנציאל האישי שלו. מהיכרות אישית אנחנו יכולות להגיד שמדובר על אנשים מסורים שעושים עבודה משמעותית מכל הלב. 

התמקדנו בחשיבות של ההנחיה הקבוצתית ונתנו כלים מתוך עולם הקהילות להפוך את אותן קבוצות לקהילות מקצועיות לומדות. דיברנו על שלושה עקרונות שצריכים להתקיים:

1. המנהיגות החדשה- אותן מנחות ומנחים מביאים ידע רב ומוערך, אך בקהילה מקצועית לומדת אין היררכיה- הידע של כולם משמעותי. ולכן, כדי שיוכלו להביא לקהילה דילמות מקצועיות אמיתיות, פחדים, חששות ואתגרים, גם המנחה צריך לבוא עם ההבנה שלכל אחד מחברי הקהילה יש מה ללמד את האחרים (ללא קשר לוותק) ושפיתוח הידע במשותף יקפיץ את המקצועיות של כל חברי וחברות הקהילה.

2. פגיעות- בעולמות המקצועיים אנחנו לרוב מחזיקים בפרסונה של "יודעי כל". כדי שקהילה תתקיים ותהיה באמת משמעותית לחבריה, וכדי שיוכלו להתפתח מקצועית לאורך זמן, חשוב שמנחה הקהילה יראה מודלינג של פגיעות. הוא לא יודע הכל, יש לו אתגרים גדולים, הוא מתייעץ עם הקבוצה, מודה בטעויות ולוקח אחריות כשצריך.

3. אמון- שהוא פועל יוצא של הפגיעות- קשה לבנות אמון ומאוד קל להרוס אותו. כדי לבנות אמון הקבוצה צריכה להיות מסוגלת לדבר על הדברים בכנות, גם על הפילים שבחדר (בהנחיית קבוצות זה נקרא להעלות את הסמוי לגלוי). 

בסיום המפגש יכולנו לראות את האש והניצוץ בעיניים של המנחים, פגשנו קבוצה שעובדת עם הלב, עם מקצועיות ללא פשרות, ויצאנו גם אנחנו מחודדות בחשיבות הגדולה שיש בלהפוך קבוצות מקצועיות לקהילות מקצועיות לומדות.