המאמר בו נעסוק הפעם קושר בין אנשים ושואל מה מדביק אותנו יחד בסביבות פיזיות ודיגיטליות? התשובה? פיתוח של זהות קולקטיבית.
אז מהי זהות קולקטיבית? במשפט: הזהות של הקבוצה קושרת בין הפרטים שביומיום הם/ן מאוד שונים/ות אחד מהשניה לכדי סיפור, נרטיב, חוויה של יחד אל מול מטרות משותפות. אולם זהויות של קהילות נוצרות בתהליך של משא ומתן מתמשך בים הפרטים רווי במחלוקות. זהות קולקטיבית נותנת תחושת ערך ומשמעות, היא מסמנת לפרט שאם הוא יצטרף לקהילה הוא יוכל להביא את עולם המשמעות שלו לידי ביטוי. זאת חוויה רגשית עמוקה. מסיבה זו אנו רואים בהגדרה עצמית וקבוצתית כאמצעי להעביר מסרים וליצור שינוי ובו בעת כמטרה בפני עצמה.
בתהליך זה אנו מגדירים/ות מי אנחנו ומי אנחנו לא!
ברוח המחאות שחוזרות לשטוף את ישראל, המאמר בודק כיצד מושמע קול קולטיבי ומי מעצב את דמותה של הקהילה?
כמקרה בוחן המאמר עוסק בתנועת המחאה Occupy. תנועת מחאה בינלאומית נגד אי שוויון כלכלי וחברתי הקוראת לחלוקה שונה של עוגת העושר המדינית (ובהמשך הגלובלית עם תנועת Occupy everywhere).
המחאה הראשונה שארגנה התנועה אשר קיבלה כיסוי תקשורתי נרחב הייתה המחאה שנערכה ברחוב וול סטריט בניו יורק ולכן זכתה לשם Occupy Wall Street . התנועה ארגנה הפגנות המוניות ב-95 ערים ברחבי ארה"ב ובעוד עשרות מדינות ברחבי העולם.
המוחים קוראים נגד פגיעה בדמוקרטיה ושחיתות, החלשת השכבות החלשות ומעמד הביניים, פעילות לוביסטים והתערבותם ברפורמות ממשלתיות, כעס על הורדת המיסים מהשכבות העשירות.
חשוב להתייחס למצב הכלכלי החל מהמשבר של שנת 2008, אחריו לוביסטים מנעו קידום של רפורמות כלכליות. השפה של התנועה היא מאוד אינטרנטית כאשר חבריה וחברותיה קוראים אנחנו ה99% (הרוב) משרתים את ה1% (המיעוט העשיר). 99% מופיע בנוסחי האשטג שונים, באיורים ובקטעי וידאו.
המאמר בוחן את התהליך באמצעותו פעילי התנועה יצרו קול קולקטיבי, זהות לתנועה.
השאלה היא: מי היו מקבלי ההחלטות? באילו מעגלים פעלו?
דומה כי השפה האינטרנטית סייעה לפעילים ולפעילות ליצור גבולות סימבוליים של משמעות דרכם עברה המהות שחבריה ביקשו לתקשר.
גבולות סימבוליים חשובים ומשפיעים לא פחות מאשר גבולות פיזיים. הם מצויים בתודעה שלנו ומספרים לנו על אודות הקהילה אליה אנחנו משתייכים. הגבול הוא גבול תרבותי בינינו לבין "האחרים" (יהיו אשר יהיו). במקרה זה אנחנו ה99% שנושאים בנטל עבור 1% מהאוכלוסייה שגוזר את הקופון על חשבוננו.
החוקרים טוענים כי בעוד הרשתות החברתיות שימשו את חברי התנועה בביטוי והדהוד עולם הערכים והפעילות של התנועה ההחלטות החשובות התקבלו בחדרי חדרים במעגלים יותר קטנים. משמעות הדבר היא שהרשתות החברתיות היו מרחב על הרצף של הפיזי-דיגיטלי דרכו יכלו מנהיגי המחאה לבחון את התגובות של הקהל כלפי המסרים הסמיוטיים והטקסטואליים שיצרו. סביבה להדהד רעיונות ו"להפיץ את הבשורה". אולם כדי שיהיו משמעותיות היה על הגרעין הקשה של הפעילים והפעילות להיפגש באופן פיזי ולתכנן יחד את הפעילות והמסרים. יש כאן גם נימה ביקורתית על מידת השיתופיות: עד כמה אנחנו שומרים/ות על שקיפות אל מול הקהל של הקהילה שלנו באופן שבו אנו מארגנים/ות את הפעילות שלה ומנסחים את מטרותיה? עד כמה קהל המשתמשים/ות הם/ן חלק "באמת" מהתהליך?
המאמר מעלה שאלות משמעותיות על הקשר בין הבניית זהות לבין פעילות בסביבות פיזיות ודיגיטליות. האם עלינו לתכנן, ליצור ולמקד את המסרים שלנו הסביבות פיזיות לפני שאנו פונים לקהל גדול ברשתות החברתיות? האם אפשר לחשוב על מהלך יותר שיתופי הקושר בין הסביבות? מה אנו מפסידים ומה אנו מרוויחים מהחלוקה בין המרחבים?
אנו משאירים אתכם/ן עם שאלות אלה לקראת המאמר הבא שנציג. חשבו על האופן שבו אתם/ן מפעילים/ות את הקהילה שלכם/ן בדרכים דומות ושונות בסביבות מגוונות.
לקריאה נוספת:
Kavada, A. (2015). Creating the collective: social media, the Occupy Movement and its constitution as a collective actor. Information, Communication & Society, 18(8), 872-886
המאמר סוכם ע"י ד"ר עומר קינן בשיתוף עם ההיברידיות.
את שאר המחקרים תוכלו למצוא פה באתר, וחשוב לנו לציין כי אנחנו מעלים אחת לשבועיים תקציר של מחקר העוסק בקשר שבין קהילות דיגיטליות לבין שינוי מדיניות ותוכניות עבודה בארגונים בקבוצת וואטספ שקטה.
לינק להרשמה להצטרפות לקבוצת מחקרים בקהילה שלנו - https://bit.ly/3Ld3eO3
コメント